top of page
חיפוש
Shahaf Ashkenazi

חופשי מסיגריות 14 שנים

היום 14 שנים שאני כבר לא הבן אדם הזה. השאלה המתבקשת היא, מה באמת השארתי שם מאחור? איזה חלק ממני הלך עם הסיגריה? בסופו של דבר אומר המשפט, מבחינתי האלמותי:

"We are also what we've lost."

אוסיף רק ואומר, שאם לא נאהב גם את מה שאיבדנו, נשאר אנשים עצובים.


אז איך מאבדים סיגריה, חלק בילתי נפרד מאיתנו, מבלי להישאר אנשים עצובים וחסרים? סיגריה היא קסם. בתחושה היא מאפשרת גישה מיידית לעצמך. זה הכוח המאגי שלה. היא כמו מכשפ/ה, היא כמו אור לפרפר. אור שמאחרויו יש שמשה של מכונית. אבל בואו נחכה עם זה קצת.


סיגריה מאפשרת לך לפגוש את עצמך. זה אמיתי. התנאי שלה הוא שזה יהיה בגיהנום. לא רק בגיהנום הפיזי, אלא בעיקר בגיהנום הנפשי. הגאונות שלה היא למכור לך, שבלעדיה החיים יהיו גיהנום. כל פעם שאתה שוקל להפסיק לעשן, אתה מתעלף מפחד, כי זה גיהנום להפסיק.


זה עיצוב מציאות אכזרי ביותר. כזה שגרם לי להאמין במשך 20 שנות עישון, שהיא נווה מדבר בחיים של מדבר בלעדיה. ואז קרה לי משהו מאד ברור. התחברתי לתחושה שהיתה אל-חזור מבחינתי. כל הכוח שלה עלי קרס לתוך עצמו.


פגשתי את עצמי בלעדיה והשמיים לא נפלו. למעשה זרחה השמש. 20 שנה האמנתי שהשמש בחיי היא פנס כיס. האור היחידי בחושך היתה הסיגריה. היא יצרה את החושך בחיי. והאור הקטן שלה נהייה השמש. אתם מבינים? 20 שנה האמנתי שהשמש היא פנס כיס.


אנשים שואלים אותי מה עם הפיתוי? פיתוי למה? לתת לפנס כיס להאיר מידי פעם את החשכה? זהו. ראיתי את השמש. איך אתפתה שוב להאמין שסיגריה היא החיים האבודים שלי? לא ראיתי את החיים שלי בכלל. כבר 14 שנה אני איתי, באור. איבדתי כלום. מאז אני רק מרוויח, גם כשאני כאילו מפסיד.



15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Комментарии


bottom of page