החלק המרכזי של להפסיק לעשן, הוא לא לעשן. כל נסיונות העישון נגמרים בכך שמעשן מפר את החוק המרכזי של הפסקת עישון. הוא אומר לעצמו "אני ממש לא רוצה לחזור לעשן, אני פשוט חייב אחת." האם הוא יודע שהסיגריה הזו תחזיר אותו למעגל העישון ? זה בכלל לא משנה אם כן או לא. עצם קבלת המחשבה כרצון אמיתי לעשן, מגדירה אותו כמעשן.
הבעיה שלנו כמעשנים היא העובדה שמתקיימות מחשבות שאנחנו קונים אותן כצורך בסיגריה: "וואלה מתאימה פה סיגריה... יש מצב לסיגריה... אני צריכה סיגריה... עכשיו סיגריה!"
כאן אנחנו נשברים, כי בנקודה זו שום כלי שלמדנו על הפסקת עישון לא יכול לעזור לנו. כלים נועדו לאדם שנמצא ברמת שיקול דעת מינימלית. אדם שחייב עכשיו סיגריה, יכול להעביר את זה רק עם סיגריה, למרות שהוא כבר לא רוצה להיות מעשן. זה חזק ממנו.
אז מה עושים? איך מנצחים את מה שלא ניתן לנצח? ואם ניתן לנצח זה רק בקרב. המלחמה תמיד שם ברקע. התשובה היא:
להעלים לחלוטין את שדה הקרב.
באמת? באמת, באמת. איך מעלימים שדה קרב? זה כמו להעלים את הירח. הוא שם. לא משנה אם יש או אין עליו אור, הוא שם. להבדיל מהירח, הצורך בעישון הוא וירטואלי בלבד. אם מאירים עליו מהזווית הנכונה, מתגלה אחיזת עיניים שאין מאחוריה דבר. ברגע אחד כל הכוח, שיש לסיגריה עלינו קורס לתוך עצמו. שם הניצחון הוא סופי. יותר מזה, נטול כל מאמץ.
Comentários