התמכרות היא מחלה. מחלה אוטואימיונית, רק שכאן הגוף לא תוקף את עצמו. האדם ה"חושב" תוקף את עצמו. כמו במחלה בה הגוף תוקף את עצמו, הכוונה היא טובה: להגן על הגוף. הפעולה מאחורי הכוונה היא הרסנית.
מכור הוא אדם שמגן על עצמו באמצעות פעולה שמובילה לסופו המוקדם. הפיזי או גרוע מכך, הנפשי. הגנה מפני מה? מפני הקושי שהחיים מייצרים. המכור לא תופס, שעיקר הקושי בחיים הוא תוצאה של התנהגותו ההתמכרותית. כזו המובילה אותו לסדרה אינסופית של החלטות באיכות נמוכה יחסית לעצמו.
התוצאה היא הגברת הצורך להאחז בהתמכרות כמפלט לבעיות שלו, שנוצרו בגלל אותן התמכרויות. הפער המשמעותי ביותר בגמילה מאיזושהי התמכרות, היא האמונה העמוקה שהחיים יהיו פחות חופשיים ללא ההתמכרות. זאת כמובן בניגוד מוחלט להבנה, שמכור הוא אדם הכלוא בתוך אינספור גחמות.
מה דעתכם? האם התמכרות היא עובדה מוגמרת?
Comentários